<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוחנן בן זכאי</h1>
<h2>דף מא.</h2>
גרסינן התם בראש השנה פרק אחרון [ל' ע"א] ובסוכה פרק לולב הגזול [מ"א ע"א], בראשונה היה לולב ניטל במקדש כל שבעה ובגבולין יום אחד משחרב בית המקדש יבנה במהרה בימינו התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא ניטל במדינה כל שבעה זכר למקדש. וגרסינן עלה בירושלמי [סוכה פ"ג הי"א, ר"ה פ"ד ה"ג] כתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. אית תניי תני בשמחת לולב הכתוב מדבר, יום ראשון דבר תורה ושאר הימים מדבריהם וריב"ז מתקן על דבריהם. מ"ד בשמחת שלמים הכתוב מדבר יום ראשון דבר תורה ושאר הימים דבר תורה ורבי יוחנן בן זכאי מתקן על דברי תורה ויש התקנה אחר התקנה. כן היא כתובה הגירסא בירושלמי בסוכה וראש השנה. ונראה לי אני הסודר דאיפכא היא. דהכי גרסינן מ"ד בשמחת הלולב הכתוב מדבר יום ראשון מדברי תורה. פירוש בגבולין, ושאר ימים מדברי תורה במקדש, וריב"ז מתקן על דברי תורה פי' כיון דבמקדש דבר תורה, תיקן בגבולין מדבריהן זכר למקדש. ומ"ד בשמחת שלמים הכתוב מדבר יום ראשון דבר תורה. פירוש בין במקדש בין בגבולין. ושאר הימים מדבריהם אף במקדש. ורבי יוחנן בן זכאי מתקן על דבריהן, ויש התקנה אחר התקנה. וכי יש לעשות זכר למקדש בדבר שאינו מן התורה.
ומה שאני הסודר מחליף השיטה, לפי שבאותה הלכה עצמה בירושלמי כך משמע. דגרסינן התם [ר"ה פ"ד ה"ב] ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה, כל עיר שהיא רואה ושומעת ויכולה לבוא וקרובה לבוא וכו'. ובגמרא והן שיהיו כל הדרכים האלו. כדמפרש בגמרא דידן [ר"ה ל' ע"א] נמי מאי קא ממעט. ומקשי הירושלמי ונימא אף ביבנה כן. פירוש דכל עיר שקרובה ויכולה לבוא וכו' והן תוקעין בה. [ומשני ירושלים דבר תורה ועיירות הסמוכות לה מדבריהן וריב"ז מתקן על דברי תורה. יבנה מדבריהן ועיירות הסמוכות לה מדבריהן] ורבי יוחנן בן זכאי מתקן על דבריהן ויש תקנה אחר התקנה. והירושלמי שאומר ירושלים דבר תורה, לטעמיה, דמפיק הא דתנן יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש תוקעין אבל לא במדינה מן התורה, כדאמרינן בגמרא דידן [ר"ה כ"ט ע"ב] מנא הני מילי, ומסיק כתוב אחד אומר וכו'. ופריך נמי כדפריך רבה בהאי לישנא מעתה אף במקדש לא ידחה. ומשני לה. ולא משני משום גזירה אלא מסקנא דודאי שופר במקדש בשבת דראש השנה דאורייתא אבל לא בגבולין. ונראה לי דאפילו אם הירושלמי לאסמכתא חשיב ליה דאורייתא. הילכך נראה לי דסוגיא זו נמי נפרש אחר אותה [סוגיא דירושלמי]. וכה"ג מסקינן בגמרא דידן בפרק לולב וערבה [סוכה מ"ד ע"א] דאמר ליה אביי לרבה מאי שנא לולב דעבדינן שבעה זכר למקדש ומאי שנא ערבה דלא עבדינן זכר למקדש ומסקינן לולב דאיתיה בגבולין דאורייתא עבדינן שבעה זכר למקדש ערבה דליתה בגבולין דאורייתא לא עבדינן שבעה זכר למקדש.
